מדרש תהילים
דבר אחר וירכב על כרוב וידא על כנפי רוח. אמר רבי תנחומא כל מלחמה שנלחמו ישראל עם אומות העכו"ם עתידין להלחם לעתיד שנאמר (זכריה יד יג) תהיה מהומת ה' רבה בהם. ושם מפרש פגעי המלחמה ומאורעיה. אמר כל מי שמעלה עצמו סופו לילך באש. וכן הוא אומר בדור המבול ובדור הפלגה ובאנשי סדום ובגוג ומגוג ובסנחרב ובמלך חירם ובנבוכדנאצר ועשו (דניאל ז יא) ויהיבת ליקידת אשא. ונאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה. ובפרעה שחרף בעצמו ואמר (שמות ה ב) מי ה'. נפרע בעצמו. סנחרב שחרף על ידי שליח שנאמר בו (מלכים-ב יט כג) ביד מלאכיך חרפת ה'. נפרע ממנו במלאך שנאמר (שם לה) ויצא מלאך ה'. (וכתיב בו לשון מהומה אף על פי שלא נכתב במלחמות אחרות ללמדך שכל אחד נלחם בם בכל מקום) שכתוב וידא על כנפי רוח. אמר ר' יהודא אין הרוח יוצא אלא מבין כנפי החיות שנאמר וידא על כנפי רוח משל למה הדבר דומה למלך שבאו שבאין ושבו את בנו והיו עבדיו מציעין את הקרון לרדוף אחריהן. אמר המלך אם אני ממתין עד שיציעו לי הקרון בני אבד. מה עשה המלך נטל סוס אחד מן הקרון ורדף אחריהן. כך עשה הקב"ה נטל כרוב אחד מכסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים שנאמר וירכב על כרוב. מהיכן הביאו מגלגלי המרכבה. אמר ר' חנינא בר פפא בשר ודם למטה ממשאו. אבל הקב"ה למעלה ממשאו שנאמר (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם. כתוב אחד אומר וידא. וכתוב אחד אומר (שמואל-ב כב יא) וירא. מכאן שיש לו עולמות הרבה והוא הולך להראות בהן. (שנאמר) ישת חשך סתרו. מהיכן הביא החשך על המצרים מן החשך שבסתרו. רבי נחמיה אומר מן החשך שבגיהנם שנאמר (איוב י כב) ארץ עיפתה כמו אופל: